Hope Research
And More Research
Methodology
Because hope is such an elusive concept, it must be examined from multiple angles and methods. In my research, I combine the wisdom of philosophy, psychology, political science, cultural studies, and theology with the powers of quantitative inquiry and statistical modeling.
What is the Bidimensional Model?
The conceptualization of hope as a bi-dimensional construct has been helping me, my colleagues, and my students define and measure hope in a wide variety of contexts.
In essence, the model identifies two distinct dimensions of hope, a motivational dimension (the extent we desire a goal) and a cognitive one (the extent we expect that our goal will materialize). The model enables the examination of the relationships between the dimensions, and their distinct correlates and outcomes.
One of the amazing things about the model is that it opened the door to new ideas and research projects initiated by me and scholars around the globe. Yet, perhaps the most surprising quality of the model is that it can serve as a normative guide in the quest for the optimal type of hope.
The Hope Map Project
The Politics of Hope and the Politics of Skepticism
The Hope Map Project is a global study measuring hope for peace across conflict zones. The project identifies the sociopolitical antecedences of hope and its political consequences. More than 4,800 citizens mired in conflict were surveyed in the framework of the project culminating in the most extensive dataset on hope amidst conflict. The Hope Map Project seeks to expand its reach into new conflict zones in order to provide research avenues for conflict scholars and researchers in Comparative Politics, IR, Political Psychology, and Conflict Analysis.
I built theoretical and empirical frameworks to describe how hope and skepticism are used by leaders to gain political goals. Within the framework of this research, my colleagues and I examine optimistic vs. pessimistic utterances about peace in speeches made by leaders of rival nations.
תקווה היא בעת ובעונה אחת מבנה מנטלי, תופעה אנושית, וערך חברתי ותרבותי. בשל מורכבותה קשה להבין מהי תקווה דרך נקודת מבט אחת. לכן, במחקרים שלי אני משתמש בדיציפלינות ובשיטות מחקר שונות בהן אני מחבר את את החכמה הרבה שהצטברה בהגות פילוסופית, היסטורית, ותיאולוגית עם מחקרים אימפירים (בעיקר כמתוניים, אבל לא רק) מתחום הפסיכולוגיה הפוליטית שאני ושותפיי עורכים. חיבור זה עוזר לנו להבין את עומקה ורוחבה של התקווה וכיצד היא מתפקדת כשהכל נראה אבוד.
מחקר על תקווה
המודל הדו-מימדי של תקווה
לפני מספר שנים פירסמתי כמה מחקרים על המודל הדו-מימדי של תקווה, מודל חדש למדידת תקווה שמאפשר גם לחקור את המקורות הפסיכוליגים של תקווה ואת היכולת שלה לנבא התנהגויות פוליטיות. מאז, המודל הדו-מימדי של תקווה עזור לי, לתלמידיי, ולעמיתיי לחקור תקווה בהקשרים רבים ומגוונים. לשמחתי הגדולה, המודל גם התגלה ככלי עזר שמאפשר לנו להבין איך אפשר לנצל תקווה באופן מיטבי ביום יום.
בבסיס המודל עומדת האבחנה (הדי פשוטה) שלתקווה שני מימדים מובחנים. מימד מוטיבציוני ומימד קוגנטיבי. המודל מאפשר לבדוק את הייחסים בין שני הממדים, ואת המשתנים השונים שמשפיעים ומושפעים מכל אחד מהממדים.
אחד הדברים המדהימים שקרו מאז שהמודל הוצג הוא שחוקרים וחוקרות מהארץ ומרחבי העולם התחלו לפתח רעיונות ופרויקטים חדשים המתבססים על המודל הדו-מימדי של תקווה. אולם, התכונה הכי מפתיעה של המודל הוא שהוא יכול לשמש כמדריך עבור כל אחת ואחד מאיתנו בבואנו להתמודד עם האתגרים הרבים בחיינו שמצריכים תקווה (ויש הרבה כאלה...).
פרויקט מיפוי התקווה
פרויקט מיפוי התקווה מודד את התקווה לשלום באיזורי קונפליקט ברחבי העולם. הפרויקט מזהה את המנבאים הדמוגרפים, הפסיכולוגים והסוצילוגיים של תקווה (וחוסר התקווה) לשלום ואת התוצאות הפוליטיות של תקווה ויאוש באיזורים מוכי סכסוך. מעל 4800 משתתפים המייצגים חברות שונות בסכסוך השתתפו עד כה במחקר שמהווה את מסד הנתונים הגדול ביותר על תקווה ויאוש באיזורי סכסוך. חוקרים וחוקרות במדעי המדינה, פסיכולוגיה חברתית, יחסים בינלאומיים וחקר סכסוכים משתמשים בפרויקט מיפוי התקווה כדי להבין כיצד המדע יכול לסייע בפתרון סכסוכים בינלאומיים.
More Research
I have a huge passion for social science research, particularly for understanding the psychological underpinnings of political phenomena. As someone who grew up in the midst of conflict, I am especially drawn to investigating the psychological drivers of conflicts and their transformation. I combine these passions in my work as a researcher, teacher, and lecturer.
Apart from investigating hope as a social and political phenomenon, I am involved in other research projects at the junctions of Political Psychology, International Relations, Comparative Politics, and Conflict Resolution.
One of the topics I investigate is power disparities in conflict. This includes work on how power shapes citizens' interpretations of abstract political concepts (read here) and how external threats (like the COVID pandemic) are unlikely to bridge divides in asymmetrical relations (read here).
The Israeli-Palestinian Conflict has been a central subject of my research for many years. Besides studying hope and hopelessness in Israel-Palestine, I also investigate Israelis' and Palestinians' threat perceptions (read here) and broader psychological barriers to the conflict's transformation (read here).
Many of my studies are conducted simultaneously in Israel and the Palestinian Territories. Collecting data in Israel Proper, the West Bank, and the Gaza Strip is not an easy feat. I thus also write about the challenges of researching in heated conflict zones (read here).
I also have the privilege to co-author work led by super-talented scholars, some of them my students. Including...
-
An eye-opening paper on the destructive impact of humiliation in asymmetrical conflicts.
-
Work done at the onset of the Covid crisis on the link between Covid19 and scapegoating.
-
A new article that utilizes VR to explore the connection between age and hope for peace.
-
A new paper revealing how the Ethos of Conflict is expressed in speeches made at the UN.
